הזרם האקראי של אסוציאציות בעודנו בוהים בחלל עשוי להניב מדי פעם רעיון טוב, אך לא ניתן לקרוא לזה חשיבה. חשיבה פועלת מתוך כוונה סדורה. היא דורשת לשנות את הזרם האסוציאטיבי שלנו לכדי קו מחשבה עם תכלית וכיוון. כדי 'לחשוב', עלינו להתמודד עם כמות המידע האסוציאטיבי המסתובב במחשבתנו, לברור אותו באופן שיטתי ולזקק אותו לכדי מסקנה הכרחית.

דבר זה נחוץ במיוחד בעבודתנו הפנימית, בה אנו צוברים במהירות תצפיות שונות על עצמנו. אנו צופים בגופנו, במהותנו ובאישיותנו; במנחים, במצבי הרוח ובדפוסי החשיבה שלהם; ברצונותיהם המנוגדים; בדרך שבה הם מתחרים על משאבים; בתפקודם היעיל והבזבזני; ובאתגר המתמשך למקד אליהם תשומת לב. אף על פי שידע עצמי זה הוא משאב חשוב לעבודת עצמינו, כשלעצמו הוא אינו מחולל שינוי פנימי. להפך; הוא עלול לעכב את העבודה הפנימית שלנו אלא אם נזכך אותו לכדי תובנות מעשיות. איזו תועלת תצמח לי מיכולתי לזהות חיפזון אם אינני יכול לרסן אותו? איזו תועלת יש ביכולתי לראות את פחדיי, דאגותיי וחרדותיי, אם אני נשאר משועבד אליהם?

פונקציית החשיבה שלנו מאפשרת את זיקוק המידע הזה. היא יכולה לשמר משהו שהבנו, זמן רב לאחר שהחוויה שהציתה את אותה הבנה כבר דעכה. בנוסף, היא יכולה לתמצת תובנה לכדי משפט ואף מילה יחידה שיוכלו להצית מחדש את ההבנה כאשר אותה חוויה, או חוויה דומה, חוזרת על עצמה. בדרך זו, יכולתה של פונקציית החשיבה שלנו לראות דברים שאינם קיימים בהכרח כאן ועכשיו, מתרחבת כדי להכיל את הבנתנו.

התחלנו ליישם יכולת זו כבר בימים הראשונים לעבודה הפנימית, כאשר קישרנו את ההתבוננות הפנימית לחלוקה לתפקודים שניתנה לנו על ידי תורה זו. כאשר ראינו אי-שקט תנועתי מיותר, ייחסנו זאת ל'פונקציית התנועה', זרם מחשבות אסוציאטיביות ל'פונקציית החשיבה', דאגות בלתי מוצדקות ל'פונקציית הרגש', וכן הלאה. בעשותנו כך, השתמשנו בפונקציית החשיבה שלנו כדי לנתק את תחושת ה'אני' ממה שצפינו בו. בעצם השיוך של מה שצפינו בו לפונקציה מסוימת, אישרנו בעקיפין שזהו רק חלק קטן מעצמנו, ולא אנו בכללותנו.

חודש אוגוסט מזמין אותנו לקחת זאת צעד אחד קדימה. זה דבר אחד להתבונן בגילויים הפסיכולוגיים שלנו ברגע מסוים, ודבר אחר לחלוטין לראות את תוצאותיהם לאורך זמן. הראשון עוסק רק בחלק בודד, השני בפאזל השלם. התבוננות בהרגלים שלנו לאורך זמן מעמיקה את הכרתנו במחיר שאנו משלמים להחזיק בהם. פונקציית החשיבה שלנו יכולה לסייע לנו לראות כיצד חלומות בהקיץ מבודדים אותנו מהמציאות, כיצד חיפזון מחטיא בעקביות את הממד הרגשי במהלך היום שלנו, או כיצד הגישה השלילית הכפייתית שלנו מכתימה כל דבר שאנו עושים בתבוסתנות. בזכות כוח ההפשטה שלה, פונקציית החשיבה יכולה לעזור לנו להטמיע את הניסיון הממושך הזה, לכמת אותו, ולתמצת אותו לכדי מילה אחת, או הביטוי הקצר ביותר האפשרי. בפעם הבאה שנתפוס את עצמנו חולמים בהקיץ, ממהרים, או שוקעים בהרהורים טורדניים, באמצעות שינון הביטוי הזה אנו מציבים את ההרגל מול מחירו המצטבר. דבר זה מעניק לנו מניע חזק בהרבה להתנגד לו.

אלו שטרם צברו גוף ידע מספק של תצפיות יכולים להתחיל בלשאול את עצמם את השאלה הבאה: אילו חזרתי שנה אחורה בזמן, והייתה ניתנת לי ההזדמנות לשוחח בקצרה עם העצמי הצעיר, אילו עצות הייתי נותן לעצמי? איזה ידע עצמי היה חוסך ממני זמן וסבל רבים? תמצתו עצה זו לכדי צורת הציווי הקצרה ביותר.

המתרגל המנסח את עצתו באופן המתומצת ביותר — ומיישם אותה ברגע של אתגר פנימי — דומה לחוואי שדש, זרה וניפה את החיטה שלו לכדי גרגירים. הגרגיר מתמצת את תוכנית-האב של הצמח כולו ומשמר את חיוניותו זמן רב לאחר מות הצמח. כך יכולה פונקציית החשיבה שלנו לשמר את הבנתנו זמן רב לאחר שהחוויה שהציתה אותה דעכה, ולשלוף אותה ברגע הצורך.

זוהי עבודתנו לחודש אוגוסט.