ספטמבר מביא עמו את האסיף השלישי והאחרון שלנו, אסיף הענבים. ענבים מסמלים את התפקוד הרגשי שבאמצעותו אנו חווים רגשות כלפי אנשים, מקומות, חפצים או אירועים. תפקוד זה מעניק לנו את היכולת לחוש את מצבי הרוח של אנשים, להבחין במניע שמאחורי פעולותיהם, ובאופן כללי להיטמע במצבים חברתיים. המנעד השלם של הרגשות שלנו נפרש על פני טווח רחב עוד יותר, ומגיע עד לרגשות בעלי פוטנציאל לשינוי העצמי, כלומר שינוי הדרך שבה אנו רואים את עצמנו ואת העולם סביבנו, כגון אמפתיה, חמלה וחרטה. מנעד רחב זה משתקף בתהליך שעובר ענב כדי להפוך ליין. זהו תהליך מרובה שלבים שבסופו מותמר הענב למוצר הרבה יותר מורכב ואיכותי. כפי שנראה, ההישג הגבוה ביותר של התפקוד הרגשי שלנו הוא באופן דומה, היכולת להפוך בן אנוש ל-״על-אנושי״.

מאחר שהתפתחות המהות שלנו נעצרת בדרך כלל בשלב מוקדם בחיים, התפקוד הרגשי – תפקוד המהות – בדרך כלל מנוון. אנו מנצלים רק את התוצר הרגשי הבסיסי שלו כגון חברות, הומור ורכילות, ורחוקים מלהפיק תועלת מהטווח הגבוה שבו טמון פוטנציאל השינוי. למעשה, יש ברשותנו כלי בעל עוצמה אדירה, אך אנו מעבירים את ימינו בהתעסקות רק בחלקיו הבסיסיים ביותר. דומה הדבר לשימוש בטלפון חכם רק כדי לבדוק מה השעה ובמכונית רק כדי לאחסן חפצים. זהו בזבוז משווע של פוטנציאל כמו גם מגבלה אובייקטיבית לעבודה פנימית, שכן הכוח היחיד שיכול לגבור על האינרציה של התפקוד האינסטינקטיבי עליה דיברנו בחודש מאי ועל התנופה המכנית עליה דיברנו בחודש יוני – הוא הרגש.

כאשר אנו מנסים לחקור את האיכויות השונות של הרגשות שלנו, אנו נתקלים במצב פנימי המקשה במיוחד על ההתבוננות בהם. עצם הופעתם של הרגשות, סוחפת אותנו. הם מגיעים עם תחושה עמוקה של שכנוע באמתותם ואנו נטמעים בהם. ההיטמעות הזאת מעוורת אותנו מלראות אותם בפעולה. ויתור זה על תחושת העצמי שלנו לנוכח רגשותינו נקרא הזדהות, ומכאן חייבת להתחיל עבודת ספטמבר שלנו. למען הסר ספק, הנטייה להזדהות עם כל אחד מהתפקודים שלנו – בין אם פיזי, מנטלי או רגשי – הופכת את ההתבוננות העצמית למאתגרת. אנו רגילים לקרוא לכל הדחפים שלנו "אני" ומייחסים את גילויים לישות אחת יחידה. עם זאת, ההזדהות מפעילה את כוחה החזק ביותר על עולמנו הרגשי, ובמיוחד באינטראקציה שלנו עם אנשים אחרים.

ככלל, תפקוד רגשי בלתי-מפותח מעוות את תפיסת העולם שלנו על ידי העמדת עצמנו במרכזו. הכל סובב סביבנו, כולם מתעלמים מאיתנו או זוממים נגדנו, כולם צריכים להתחשב בנו או להכיר בנו. כשאנו מובלים שולל על ידי הטיה זו, אנו לוקחים כל דבר באופן אישי וחווים רגשות קשים לגבי דברים שכלל אינם צריכים לעורר בנו רגש כלשהו. "למה הם לא חשבו עליי? למה הם הסתכלו עליי ככה? מה יקרה אם יתברר שטעיתי? אם אעשה מעצמי צחוק? מה אם איחשב לבלתי אחראי?" המאבק שלנו בהזדהות קובע כי ההרגל להביא בחשבון כל אחד וכל דבר הוא מצב ברירת המחדל של התפקוד הרגשי שלנו. אנו חגים סביב הרגל זה ללא הרף. כאשר אנו מצליחים להשיג את האישור הכביכול-חשוב הזה מהסביבה שלנו, התפקוד הרגשי שלנו מייצר, כמעט מיד, ספקות וחששות חדשים. זהו למעשה מצב המחפש אובייקט. אנו יכולים להשתחרר מהתחשבנויות רגשיות אלו רק על ידי ניתוק מצב ההזדהות שלנו.

כל פעולה הנוגדת את הצורך באישור חברתי משיגה זאת: השמעת הערה בפומבי שאנו יודעים שאינה נכונה; ריסון הידענות שלנו ומתן קרדיט לאחרים על הצעת פתרון מועיל; הישארות במקום כשהרמזור מתחלף לירוק עד שהנהג מאחורינו צופר; הפלת הכוס שלנו בבית הקפה כדי להיראות שלומיאלים או רשלניים. או בקיצור, כל פעולה מכוונת שמציירת אותנו כטיפשים ומחבלת בצורך שלנו באישור חברתי.

אם הפעולה מבוצעת נכון, ההשפעה היא מיידית. נוצר מרווח בין "אני" לבין "הרגשות שלי", והרווח הזה מייצר חוויה קצרה של נפרדות מהגוף. פתאום אנו יכולים להתבונן בזמן אמת במה שהיה קודם לכן בלתי נראה עבורנו. אך ביצוע מוצלח של תרגיל זה תלוי במניע שמאחורי המאמץ שלנו. אנו משחקים את הטיפש כדי לנתק את ההזדהות. אנו שואפים לסדוק את הקשר שבין הרגשות שלנו לבין היכולת הראשונית שלנו להתבוננות פנימית. ברגע שבו אנו מאבדים את האחיזה במניע הזה, היהירות שלנו זוקפת לזכותה את ההליכה נגד התגובות הרגילות שלנו ומעוותת את המטרה המקורית ובכך אנו משתחררים מההזדהות במקום אחד רק כדי לבנות אותה מחדש במקום אחר. המתרגל יצטרך לקחת זאת בחשבון ולהבין שחלק מהניסויים שלו יצליחו, ואחרים ייכשלו. יתר על כן, הדוגמאות הדרמטיות-משהו שניתנו לעיל לא תמיד יהיו נחוצות. לא תמיד נצטרך לנקוט אמצעים קיצוניים כדי לנתק את ההזדהות עם הרגשות שלנו. ככל שנרכוש מיומנות בעבודה פנימית, נלמד בהדרגה דרכים מעודנות יותר לקצור את אותו היבול.

עבודה האסיף כוללת בתוכה בירור. לא כל היבולים הם בעלי ערך שווה. אשכולות ענבים מסוימים עשויים להפיק יין מעולה בעוד שאחרים חייבים להיזרק מחשש שיגרעו מאיכות המוצר הסופי שלנו. כך הדבר לגבי הרגשות שלנו. עלינו ללמוד את האיכויות והטעמים השונים שלהם, ובסופו של דבר לברור ולבחור חלק מהם על פני אחרים. לשם כך, עלינו ללמוד להיאבק בהזדהות. המתרגל שיכול להתבונן ברגשותיו כפי שהם עולים בזמן אמת – שיכול לראות "שמחה", "ציפייה", "אכזבה" או "חשש" ולהתנגד לדחף לקרוא להם "אני" – ניצב במקום הנכון לאסיף של ספטמבר. עכשיו הוא יכול לנסות לממש את פוטנציאל ההתמרה העצמית של התפקוד הרגשי שלו.