מפגש מקוון בנושא:
שיחזור המכאניקה המקורית של התפילה
תפילה הינה מושג אוניברסלי. לכל מסורת יש צורה כזאת או אחרת של תפילה, וכל אחד חווה או צפה בתפילה בין אם הוא מאמין בכך ובין אם לאו. ואולם, מה ששרד מהתפילה כיום הוא רק שריד ממשהו מובנה הרבה יותר, כלי שנשחק בחלוף הדורות והפך להרגל. בסדנה מקוונת זאת בת שישה ימים, נחקור כיצד פעל הכלי הזה במקור וכיצד ניתן להשתמש בו כיום. אנו נעגן את החקירה שלנו בטקסט מצרי עתיק הממפה את מסעו בן שתים עשרה השעות של אל השמש רע דרך הלילה. נתרגם ונמפה את המסע המטאפורי הזה למנטרה המורכבת משש פקודות חד-הברתיות, שמיועדות להיאמר בשישה נשימות, ונחקור מדי יום את היישום של מנטרה זאת על מרכיביה השונים, בחיי היום יום שלנו. בסוף המפגש, יהיו בידינו תובנות מספיקות כדי להעריך האם המנטרה שלנו משמרת באופן אפקטיבי את אור התודעה שלנו דרך האתגרים היום יומיים שניצבים בפנינו.
ההשתתפות במפגש הינה בתשלום. המפגשים יוקלטו ויהיו זמינים לצפייה.
לעוד פרטים:
האתגר הגדול ביותר של בן אנוש
אנו מניחים שאנחנו שלם אחד. אך התבוננות קפדנית על עצמינו חושפת שהנחה זאת שגויה מיסודה. מה שאנו מחליטים בחלק אחד של עצמינו, מתבטל, עוד באותו היום, על ידי חלק אחר. אנו יכולים לקבל החלטה ואז לזנוח אותה אף מבלי לזכור שהחלטנו משהו מלכתחילה. השורש של הסתירה הפנימית הזו טמון בכך שאנו מנוהלים על ידי שלושה מוחות: השכלי, הרגשי והפיזי. נתחיל את הלימוד על התפילה על ידי החקירה של מוחות שונים אילו: כיצד כל אחד מהם פועל לפי סדר עדיפויות משלו מבלי להתייעץ כמעט עם השניים האחרים, וכיצד אף אחד מהם, אינו יכול לייצג נכונה את השלם.
התפילה בצורתה המקורית, לא הייתה בקשה המופנית אל משהו מחוצה לנו. היא הייתה בקשה המופנית פנימה שמטרתה הייתה לאחד את שלושת המוחות שלנו לכדי הסכמה אחת: לחשוב, להרגיש ולפעול ביחד למען אותה המטרה. פרשנות זאת מגדירה מחדש את התפילה כפעולה מכוונת הניתנת לשחזור ולמדידה ולא כהרגל מכאני. המנטרה שניבנה בהדרגה במפגש, תנסה לכנס את המחשבה, הרגש והתנוחה לעבר אותו הכיוון ולפרק זמן מוגדר.
תרשים שלושת המוחות
קברו של תחותמס השלישי
אמדואט: הספר המצרי של החדר הנסתר
הגרסה העתיקה ביותר של ספר האמדואט נכתבה לפני כ-3,500 שנה לערך והיא מופיעה על קירות קברו של תחותמס הראשון בעמק המלכים שבמצרים. במשך מאות שנים הוא נותר אחד הטקסטים המוקדשים והשמורים ביותר, כשהוא מצויר אך ורק על קירות חדרי קבורה מלכותיים ומיועד להנחות את מסעו של פרעה דרך הלילה לצדו של אל השמש עצמו. ייתכן שזהו המקור למנגנון המקורי של התפילה וייתכן שלא, אך זהו ללא ספק התיעוד השלם העתיק ביותר שלו. ומכיוון שאיש כיום אינו מתפלל לרע, אנו יכולים לחקור את ההיגיון שמאחורי הטקסט ללא משקל האמונה או הדוגמה שהיו מתלווים למסורת חיה.
האמדואט מחלק את מסע הלילה של אל השמש רע לשתים-עשרה שעות, שעה לכל חלק של הלילה. רע מפליג דרך העולם התחתון בספינת המפרש שלו, עובר על פני צללי המתים ומתמודד מול הנחש אפופים, המאיים לבלוע אותו בטרם ישלים את מסעו. בשעה המאוחרת והמסוכנת ביותר של הלילה, רע מתאחד עם גופתו הקבורה של אוסיריס, ומתוך איחוד זה שואב את הכוח להמשיך. בשעה השתים עשרה הוא מגיח מחדש כאל חפרע, ועולה פעם נוספת אל השמים כשמש של יום חדש.
תורות מאוחרות יותר על תפילה
תפילה אינה מוגבלת לתרבות או לתקופה מסוימת. היא מופיעה בסגידות היומיות של הצלאת המוסלמי, בשעות הקבועות של התפילה היהודית ושל "ליטורגיית השעות" הנוצרית, במחרוזת התפילה, כמו גם במנטרות ובמזמורים של התרגול ההינדואי והבודהיסטי. על אף השוני בשפה ובתנוחה, כל אחד מהמסורות הללו מנסה להשיג את אותה התוצאה: דרך לאסוף את המתרגל כולו לכדי מאמץ אחד, רציף וממוקד.
מבט מקרוב מגלה כי כמעט בכל המסורות הללו נמצא אותו מבנה בסיסי. בספר בראשית, שישה ימים של אמירה אלוהית מנהיגים את הבריאה, ונחתמים ביום שביעי של מנוחה. בבודהיזם הטיבטי, שש ההברות "אום מאני פאדמה הום" נהגות כמשפט אחד רציף. בדבקות הנוצרית של ימי הביניים, דרך הייסורים החלה כמתכונת תפילה בת שתים-עשרה תחנות. בין אם למסורות הללו היה מגע אלה עם אלה ובין אם לאו, הן הגיעו לפתרונות דומים להפליא. כל אחת מהן התמודדה עם האתגר שבו פתחנו את המפגש הזה: בן אנוש מפוצל למוחות המתחרים זה בזה, ומכאן הצורך בתרגול מובנה שילכד אותם לכדי אחד.
הפרעונים שהזמינו את כתיבת האמדואט מתים מזה יותר משלושת אלפים שנה. האלים המאכלסים את שתים-עשרה השעות שלו כבר אינם נסגדים על ידי אף אדם חי. אך שלושת המוחות שהפרידו בינם לבין עצמם נותרו כפי שהיו. אנו יורשים את אותו פיצול שהאמדואט נבנה כדי להתמודד איתו, וזו הסיבה ששיטה עתיקה זו עדיין ניתנת להתבוננות, למדידה ולשימוש בדרך חדשה כיום.
פסלו של קויה בהגיית שש ההברות
